<h1>ספר הנייר הלכ' מגילה ופורים</h1>
<h2>דף ב:</h2>
הכל כשרין לקרות המגילה חוץ מחש"ק. זה הכלל כל מי שאינו מחויב בדבר אינו מוציא הרבים ידי חובתן.
<h2>דף ג.</h2>
ואילו כל הני חייבין בקריאת מגילה, כהנים לוים ישראלים, גרים ועבדים משוחררים, כהנים חללים, ממזרים, סריס אדם, סריס חמה, פצוע דכא, כרות שפכה, כולם חייבים, ומוציאים הרבים ידי חובתן. אנדרוגינוס מוציא את מינו, טומטום אפי' מינו אינו מוציא. נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאה וחייבין בשמיעה ואינן מוציאין אחרים ידי חובתן, שאף הם היו באותו ספק להשמיד ולאבד. ר' יונה אבוה דר' מנא היה מתכוין לקרותה בפני הנשים שבביתו ולהסבירן הנס.
<h2>דף ד.</h2>
כהנים בעבודתן ולוים מדוכנן וישראל ממעמדן מבטלין למקרא מגילה. מכאן סמכו (על) [של] בית רבי שמבטלין תלמוד תורה למקרא מגילה.
<h2>דף י:</h2>
ולא אמרי' הלל בפורי' לפי שאין או' הלל על נס שבחוצה לארץ, וקריאתה זו היא הלילא. ולעניין תחינות הכי אמר רב עמרם ריש מתיבתא, יורדים תנאין לפני גאון ואב ב"ד ואלופים וישיבה כולה ואמרי' דברי תחינות ומבקשים רחמים הרבה ונופלים על פניהם, שיפדנו ושיגאלנו הקב"ה ברחמיו ויוציאנו מצרה. וכן הלכה.
